לגין אריזות מזון בע"מ נ' גלג'ולה ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת מס' 4 לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 16.10.2013.

לטענת הנתבעת, כתב הגנה לא הוגש בשל שגגה אצל משרד בא כוחה, ולגופו של עניין טוענת הנתבעת 4 כי מדובר בטעות מינורית יחסית, וכי יש לה הגנה טובה בפני התובענה.

הצדדים הסכימו כי כתב התביעה נמסר לנתבעת 4 בשלהי חודש אוגוסט 2013, ובהתאם, לאור פגרת בתי המשפט ופגרת חג הסוכות, המועד האחרון להגשת כתב הגנה היה יום 9.10.2013, ואולם הניסיון הראשון להגשת כתב הגנה היה ביום 17.10.2013, משמע, 8 ימי איחור, ואז נתברר כי ביום 16.10.2013 כבר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. עקרון דיוני זה אינו חל מקום שאין מחלוקת על המצאת כתב התביעה (כמבקרה דנן).

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133). במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לנתבעת ישנה הגנה אפשרית בפני התובענה. התובענה נסמכת על מכתב כוונות כללי והמחאת זכות אשר נתנה הנתבעת 4 בהקשר של "פרי הארץ תעשיות מזון בע"מ" הנמצאת כיום בהליכי פירוק.

התובעת טוענת כי הינה זכאית לקבל כספים מאת הנתבעת, הן מכח המחאת הזכות, והן משום ששינתה את מצבה לרעה בהתבסס על המצגים הכלולים או המצגים המסתברים מאותם מסמכים אשר נערכו על ידי הנתבעת 4. מול טענה זאת מועלות טענות הנתבעת 4, כי המחאת הזכות הייתה מסמך שאינו מהווה הוראה קבועה, אלא הוראה מותנית לתשלום על פי דרישה, ובעת קבלת אותה דרישה, לא הייתה כל יתרת חובה מטעם הנתבעת לחברה אשר המחתה את הזכויות, ולפיכך אין ולא הייתה כל חובה בתשלום.

במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני הוצגה כרטסת הנה"ח לתקופה שבין נובמבר 2012 ועד ינואר 2013, ולכאורה ישנו טעם לעריכת בירור עובדתי מלא, ולא ניתן לראות בפסק הדין ככזה שאינו נתון להשגה; יתר על כן, הטענה הנוגעת לקיומו של מצג שווא רשלני אשר הסב נזק בשל הסתמכות על המצג ושינוי מצב לרעה לאור זאת, טעון הוכחה וקביעת מסמרות, אשר אף אלמנט זה מצדיק לבטל את פסק הדין על מנת שאותן טענות תיבחנה לגופן.

בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין, גם אם היא מוגשת באיחור, על אחת כמה וכמה כאשר הוגשה במועד, וכאשר המחדל הדיוני הינו מינורי (יחסית) כבמקרה דנן.

בנסיבותיה של הנתבעת 4, אין הצדקה לחייבה בערובה (פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, וטיעון ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה - ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757), אולם בהחלט סבורני כי יש לפצות התובעת על ההוצאות הכרוכות בדיון בבקשה לביטול פסק דין, הגשת התגובה, הגשת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר וכיו"ב – שכן מדובר במחדל של הנתבעת 4 (בו הודה בא כוחה, בהגינות ראויה לציון).

לאור כל האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 16.10.2013.

הנתבעת 4 תישא בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪ בגין הליך זה.

המזכירות תסווג כתב הגנה אשר הוגש (צורף לבקשה מס' 3) ותנתב התובענה בהתאם לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: